The unconscious is like a wild animal. You have to let it come to you

(Ron Kurtz)

עקרונות השיטה

גישת האקומי לפסיכותרפיה ולמרחב הבינאישי מבוססת על כמה עקרונות מנחים, התומכים ביעילות ובעדינות בתהליך ריפוי הנפרש מעצמו. קווים מנחים אלה משפיעים עמוקות על עמדתם המנטלית של השותפים לתהליך, ונותנים את הטון להתרחשות כולה.

טיפוח 'נוכחות אוהבת' (Loving Presence): נוכחות אוהבת היא גישה הקשורה לאיכויות מסויימות של קשב, תפיסה ורגש. היא המיכל הבסיסי בגירסה זו של השיטה, ותפקידה לאפשר לתהליך החקירה והריפוי נוכחות אוהבת היא גישה הקשורה לאיכויות מסוימות של קשב, תפיסה ורגש. היא המכל הבסיסי בגרסה זו של השיטה, ותפקידה לאפשר לתהליך החקירה והריפוי להתרחש באופן ספונטאני, בסביבה בטוחה באמת. זהו מעבר מנטאלי שהעובדים בדרך זו לומדים לעשותו באופן רצוני. הנוכחות האוהבת איננה "משקפיים ורודים" או "חשיבה חיובית". למרכיב הנוכחות מקום מרכזי ביותר בה, ומשמעו עיניים פקוחות לרווחה גם אל מול הסבל, המגבלה והקושי. מתוך רגש כנה של קבלה ושותפות אנושית, ותוך התמלאות בהשראה מן היופי והכוחות המזוהים אצל האחר, מוצאים עצמם גם המנחים והמטפלים ניזונים בטוּב . קל ללמוד נוכחות אוהבת, לטפחה וליישמה בעזרת תרגילים מובנים, והשפעתה על הסיטואציה מהפכנית בפשטותה. היא יוצרת מרחב בינאישי המזמין מגע קרוב עם רקמות הנפש השונות, המזהות, כל אחת בזמנה הפרטי, שהנה סוף סוף נקרתה בדרכה הסביבה המתאימה להיחשף, להישמע, להיראות ולזכות למענה. דונה מרטין, ממפתחות שיטת האקומי המעודכנת כותבת:

“Loving Presence emerges spontaneously as a way of being, rather than something you do. Yet, being in loving presence gives tone and form to everything you do and this has a powerful effect. In therapy, this sets the tone for the whole relationship. It is perhaps the only way of being truly non-violent. It by-passes resistance. It transcends the use of methods and techniques. It is natural, enjoyable, respectful, nonhierarchical, and mutually nourishing.” 1

התמקדות בחוויה הנוכחית (Focus on Present Experience): בהאקומי מפתחים יכולת התבוננות שקטה פנימה בחוויה הנוכחית על כל המישורים המרכיבים אותה: תחושות גופניות, רגשות, מחשבות, דימויים בהאקומי מפתחים יכולת התבוננות שקטה בחוויה הנוכחית על כל המישורים המרכיבים אותה: תחושות גופניות, רגשות, מחשבות, דימויים וזיכרונות, משמעות ותובנות. מצב זה של קשב פתוח נועד להחזיק חלל פנימי המזמין אליו את מה שרוצה לעלות מן הלא מודע, ומאפשר תודעה גמישה ורצפטיבית; תפקידו לתמוך ביכולת לחוות חוויות חדשות, להשתנות ולהתרפא. עבור המטפל והמנחה, מצב התודעה המרווח מאפשר פתיחות לקליטה מעודנת של זרם החוויה של האחר, ושל סימנים המצביעים על הדפוסים האוטומטיים המכוונים אותו, מנקודת מבט לא שיפוטית ומלאת הערכה.

התנהלות ב'גישה ניסויית' (Experimental Atittude): ההיסטוריה שלנו כתובה בפנינו, בגופנו ובקולנו, והיא מתבטאת ברגע ההווה. מי שמיישם את גישת האקומי במרחב הטיפולי, מיומן בתשומת לב למישור הלא מילולי, על ביטוייו הדקים והמגוונים. הוא לומד להבחין בסימנים ו בלתי מילוליים אופייניים אצל האדם שמולו, ונעזר בהם - בתנאי שהמטופל מעוניין בכך, כמובן - כדרכי גישה המורות על החוויות שיצרו אותן בעבר. הגופני והבלתי מושגי נתפסים בגרסה זו של האקומי כדרך המלך אל הלא-מודע האדפטיבי. הלא-מודע האדפטיבי כולל את אותם דפוסים הרגליים שהתפתחו בנו כתגובה להתנסויות קשות (בדרך כלל בינקות ובילדות), והפכו מהתנהגויות בעלות ערך הסתגלותי לגורמים נוקשים ואוטומטיים. ככאלה, הם מנהלים את חיינו מבלי שתהיה לנו מודעות כלפיהם או שליטה על השפעתם עלינו - שלעיתים היא מגוננת בצורה מועילה, ולעיתים קרובות היא מגבילה, מעוותת את תפיסת המציאות שלנו, ומונעת מאתנו לקבל בדיוק את מה שאנו כה כמהים לו. במצב התודעה הפתוח שתואר קודם נערכות התנסויות פשוטות, המאפשרות לחומרים בעלי מטען רגשי משמעותי ולהרגלים מן לא-מודע האדפטיבי לעלות אל פני השטח, והמזמינות בעדינות את המשתתפים לבוא עימם במגע ולחקור אותם. כאשר מתקרבים לאלה, מתעוררים עימם באופן טבעי גם רגשות וזיכרונות, ומצבים שונים הדורשים ויסות והכלה. המטפל, או חברי הקבוצה במקרה של עבודה קבוצתית, מציעים תמיכה בהגנות ובהתנהגויות של ניהול עצמי המתעוררות במצבים אלה, והחזקה פיזית ונפשית מתאימה.

תנועה ישירה לכיוון 'הזנה' (Direct Movement towards Nourishment. הכוונה כאן היא להזנה מנטלית): ההתנסויות האמורות מעוצבות כך שהן ממלאות תפקיד כפול: מצד אחד הן מעוררות וחושפות חומר רגשי טעון, ומצד אחר הן מציעות את 'החוויה החסרה', אותה חוויה מזינה שנחסכה מן האדם בראשית חייו, ונותרה חסרה כתוצאה מהרגלים מגבילים ומכווצים שנוצרו סביבה (לא שיש רק אחת כזאת, כמובן).

הצעת המרכיב החווייתי שנמצא חסר ונחוץ מתבצעת בצורה חיה ומודעת, במסגרת מערכות היחסים הקיימות. לא כמשחק תפקידים, לא כסוגסטיה ולא מתוך הניסיון לתקן - כאשר חוויות מיטיבות כאלה חוזרות על עצמן ועוברות אינטגרציה, הן מציגות לעולם הפנימי מציאות נוכחת שמשנה אותו. בהדרגה הן הופכות לחלק מרפרטואר החוויות הזמינות לו ומרחיבות עבורו את שדה האפשר. כך, מהלך שנותר בעבר ללא מענה מקבל מענה, ותפיסת המציאות, שסבלה מעיוות משמעותי ביחס לאירועים שסבבו את אותן חוויות חסרות, משתפרת באופן ניכר.


כדי לקרוא כיצד משתלבים עקרונות אלה לכדי גישה טיפולית, לחצו כאן »



1 Donna Martin, “Loving Presence for Therapists”, 2008, accessed July 3rd 2010